עמ"ש 6/10

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לאכיפת פסק חוץ בישראל. על פי החוק הישראלי, ניתן להכריז על פסק חוץ כבר-אכיפה רק בהתקיים תנאים מסוימים. תנאים אלה כוללים את מתן פסק הדין במדינה שבה בתי המשפט מוסמכים לתת פסקי דין כאלה, כאשר פסק הדין הוא סופי ואינו ניתן לערעור, פסק הדין ניתן לאכיפה על פי הדין הישראלי ואינו סותר את תקנת הציבור, ופסק הדין ניתן לביצוע במדינה שבה ניתן. התצהיר המאשר את התקיימותם של תנאים אלה, כנדרש בתקנות סדר הדין האזרחי, חייב לכלול פירוט של הדין הזר הנדון, רצוי בתמיכת חוות דעת מומחה. במקרה דנן, התצהיר שהגיש המשיב לוקה בחסר שכן הוא נעדר פירוט ולא הציג את הדין הזר הרלוונטי או חוות דעת מומחה לגביו. בית המשפט הגיע אפוא למסקנה כי המשיב לא עמד בתנאים הנדרשים לאכיפת פסק החוץ. זאת ועוד, שגה בית משפט קמא בכך שדחה את טענות המערערת מטעמים פרוצדורליים, שכן קודם לכן הסכים להתייחס לבקשה לביטול פסק החוץ ככתב הגנה. ערכאת הערעור החליטה פה אחד לקבל את הערעור, לבטל את פסק דינו של בית משפט קמא ולדחות את הבקשה לאכיפת פסק החוץ. המשיב חויב לשאת בהוצאות הערעור, בסך 10,000 ₪.