רע"א 522/11

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור. כפי שמשתמע מהכתוב, אין זכות ערעור אוטומטית במקרה זה, והעותר לא הצליח לשכנע את בית המשפט כי עניינו חריג דיו כדי לזכות בכך. נראה כי הבקשה הנדונה נסובה סביב אופן שמיעת העדות במהלך המשפט המקורי; לגופו של עניין, נראה כי המבקש אינו שבע רצון מכך שעדותו של עד נשמעה באמצעות שיחת וידאו ממדינה אחרת. המבקש טוען כי החקיקה הקיימת הייתה מנוגדת, שכן העדות הייתה צריכה להישמע על ידי רשות זרה, כמפורט בחוק הסיוע המשפטי ואמנת האג. עם זאת, בית המשפט מוצא כי ההליכים שננקטו היו מקובלים, שכן המבקש לא התנגד להסדר באותה עת, והמישור האזרחי מאפשר לצדדים להסכים על כללים ראייתיים. עוד מציינת השופטת כי העדות לא נשקלה בנפרד, אלא כחלק ממכלול רחב יותר של ראיות. באשר לטענה כי החוק הקיים הופר, פסק הדין מצביע על כך שקיים פער בין חוק הסיוע המשפטי לבין אמנת האג בעניין זה. בעוד הראשון קובע כי בית המשפט צריך רק לאשר את נחיצות הראיות, האחרון מפקיד את ההחלטה אם להגיש בקשה לחקירתו של בעל דין אך ורק בידי בית המשפט. פסק הדין מדגיש כי במקרים של סכסוך, אמנת האג גוברת. השופט מציין כי בית משפט השלום לא מצא לנכון לבקש חקירה, והסכמתו של המבקש כי עדותו תישמע באמצעות וידאו קונפרנס משמעה כי אין עילה עקרונית לערער על ההחלטה. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחית.