עפ"ת 11383-09-13

תקציר

הערעור מערער על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בעכו לדחות בקשה להארכת מועד להתייצב לדין בגין עבירת ברירת הדין. המערער, שרישיון הנהיגה שלו נפסל על פי שיטת הניקוד, גילה כי חלק מהעבירות המיוחסות לו לא בוצעו על ידו, לרבות עבירת מהירות מופרזת שביצעה אשתו שנהגה ברכב הרשום על שמו. המערער ניסה להעביר את הדו"ח על שם אשתו, אך רשות הרישוי ובית המשפט לתעבורה דחו את בקשתו. גם הערעור לבית המשפט המחוזי אינו מוכיח כי יש לבטל את החלטת הערכאה הנמוכה יותר. השופט סוקר את ההיסטוריה של התיק, את החוקים הרלוונטיים ואת טיעוני הצדדים לפני שהוא מסכים עם החלטת בית המשפט לתעבורה. השופטת מדגישה כי המערער לא סיפק הסבר סביר לשיהוי בהגשת הבקשה ואף לא הראה חשש ממשי לעיוות דין. יתר על כן, השופט מסכים כי ניסיונו של המערער להעביר את האחריות לעבירת המהירות לאשתו אינו משכנע, וצדק בית המשפט לתעבורה כשדחה את הבקשה והטיל על המערער הוצאות. מאחר שהמערער לא עמד בדרישות הנדרשות להצלחת הערעור, שופט בית המשפט המחוזי מחליט לדחות את הערעור, תוך שהוא מאשר את החלטת בית המשפט לתעבורה.