ע"פ 4211/91

תקציר

בית המשפט העליון הכריע בערעורם של מספר אנשים שהורשעו בעבירות סמים, לרבות ייבוא סמים מסוכנים, החזקה שלא לשימוש עצמי, ביצוע עסקאות בסמים מסוכנים ואספקתם ללא היתר כדין, וכן קשירת קשר לביצוע פשע. עניינה של התביעה הסתמך במידה רבה על שיחות טלפון מוקלטות ועל עדויות המעורבים. השאלות העיקריות שעמדו בפני בית המשפט היו: (1) האם חוק האזנות סתר חל על שיחות טלפון שצותתו על ידי משטרת ישראל ברצועת עזה; (2) הערך הראייתי של זיהויים קוליים שנעשו ללא מסדר זיהוי. בית המשפט קבע כי אף שחוק האזנות הסתר אינו חל באופן אקס-טריטוריאלי, המשטרה עדיין כבולה לעקרונות המשפט המינהלי כאשר היא פועלת מחוץ לגבולות ישראל, ולכן עליה להצדיק תרגילי האזנת סתר. זאת ועוד, הקלטות של שיחות שצותתו מחוץ לישראל היו קבילות כראיה בבית המשפט, כל עוד הושגו כדין ובהתאם לדין הזר או למשפט המנהלי. באשר לזיהוי קולי, בית המשפט מצא כי לא תמיד יש צורך במסדר זיהוי, וכי ניסיון החיים מלמד כי ניתן לייחס קולות לאנשים ללא אישור חזותי. כן פסק בית המשפט בדבר אחריותם של הקושרים זה למעשיו של זה, חומרת העבירות שבוצעו ונסיבות אישיות של המערערים. בית המשפט דחה את הערעורים על ההרשעה, אך קיבל את ערעור המדינה על גזר הדין והטיל עליו עונשים חמורים יותר.