ה"פ 8765-05-09

תקציר

המחלוקת נובעת מחוזה שנחתם ב-21 באוגוסט 2008 למכירת דירה מאורנה ויוסף בן-שושן לריקה בן-חיים. הרוכש שילם את שני התשלומים הראשונים כפי שנקבע בחוזה, למרות שלא קיבל את האישורים הנדרשים מהמוכרים. שבוע לפני מועד התשלום השלישי הודיעו המוכרים לקונה כי הם מבטלים את החוזה והציעו לה פיצוי בסך 25 אלף שקל. הרוכשת סירבה ודרשה את השבת תשלומיה בתוספת הפיצוי המוסכם בחוזה, בסך 48,000 ₪. המוכרים סירבו להצעה זו ולא השיבו למכתב בא כוח הרוכש שנשלח ביום 16.12.08, ובו הציע לבטל את החוזה בתנאים מסוימים. נקודת המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא האם הודיעו המוכרים לקונה כי ברצונם לקיים את החוזה לאחר ביטולו הראשוני. הרוכשת טוענת כי מעולם לא עודכנה על כך, וגרסת המוכרים לאירועים נעדרת ראיות ומהימנות. החלטת המוכרים לבטל את החוזה ואי נקיטת צעדים כלשהם כדי להצביע על רצונם לדבוק בו או לשלוח תשובה למכתב עורך הדין של הקונה תומכת בטענת הקונה. בנוסף, המוכרים לא סיפקו את האישור הנדרש על יתרת המשכנתא, שהייתה תנאי לביצוע תשלומים על פי החוזה. השופט פוסק לטובת הקונה, וקובע כי המוכרים הפרו את החוזה בכך שביטלו אותו ולאחר מכן לא חזרו בהם מביטולם. הקונה רשאי לאכוף את החוזה, אך מבלי לנכות את הפיצוי המוסכם, אותו ניתן לתבוע בתביעה כספית נפרדת. עם זאת, השופטת מציינת כי הרוכשת התמהמהה באופן בלתי סביר במימוש זכויותיה, והמתינה כחמישה חודשים לנקיטת הפעולה. עיכוב זה עלול היה לגרום נזק למוכרים ויישקל לעניין הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, ששני הצדדים יישאו בהם בעצמם. עוד נכתב בפסק הדין כי עו"ד אליהו שבי, שניסח את החוזה, יקל על ביצוע ההסכם.