ת"ק 12832-08-20

תקציר

השופט, לאחר שבחן את חומר הראיות ושמע את עדויות הצדדים, הגיע למסקנה כי טענות התובע נגד המשטרה לא הוכחו וכי יש לדחות את התביעה. טענות התובע בדבר זיוף כתובתו ואי זימון לחקירה עמדו בסתירה לראיות הנתבע ולעדויותיו, מהן עולה כי המשטרה פעלה בהתאם לחוק. גם באשר להליך החקירה, טענותיו של התובע כי הקצין החוקר לא עטה מסכה, כינה אותו "חולה נפש" ושלל ממנו את הזכות להיוועץ בעורך דין לא הוכחו. עדותה של הקצינה נמצאה עקבית ואמינה, ומעשיה היו בגדר הסבירות. על אף שנמצא כי המשטרה פעלה באופן בלתי ראוי בכל הנוגע להצגת צו המעצר, התנהלות זו לא הייתה בלתי סבירה במידה שהצדיקה הטלת אחריות על המשטרה. זאת ועוד, התובע לא הוכיח כל נזק הנובע מהתנהלות פסולה זו. ככלל, קבעה השופטת כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו ולכן התביעה נדחתה. שני הצדדים היו פטורים מתשלום הוצאות זה לזה, ולכל צד הזכות לבקש רשות ערעור על ההחלטה בבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.