עפ"ת 13608-02-21

תקציר

ערכאת הערעור דחתה את הערעור בן שני החלקים, בקובעו כי אין בו כדי להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא, אשר התבססו על מהימנותם של עדים וראיות אחרות. בית המשפט הדגיש כי הנטל להוכיח את אשמתו של הנאשם מוטל תמיד על התביעה, ובמקרה זה בחירתו של הנאשם שלא להעיד פעלה נגדו. בית המשפט לא מצא טעם בטענות המערערות על מהימנותו של מפעיל מכשיר ההנשמה או על תוקפו של כתב האישום, וציין כי בעוד שכתב האישום יכול היה לציין את השתייכותו של המערער לאוכלוסייה מיוחדת – במקרה זה, נהגים צעירים – הראיות שהוצגו במהלך המשפט הבהירו נקודה זו במידה מספקת. השופט דחה גם טענות טכניות הנוגעות לנוהל בדיקת הנשיפה ולתיקון הפרוטוקול, ולא מצא פגמים בתהליך. באשר לגזר הדין, קבע בית המשפט כי הוא מצוי בטווח המקובל במקרים דומים ואינו מצדיק התערבות. גם הערעור על גזר הדין נדחה, תוך הדגשת כוונת המחוקק להרתיע מפני נהיגה בשכרות והתחשבות בנסיבותיו של המערער על ידי בית משפט קמא. משכך, נדחה הערעור כולו, והמערער נדרש לשלם את כל הקנסות שטרם נפרעו ולמסור את רישיונו לאלתר.