ע"א 594/99

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון בתיק זה נסב סביב תוקפה של צוואה וסכסוך בין בעלה של המנוחה לילדיה מנישואים קודמים. האישה יצרה קשר טלפוני עם עורך דין-נוטריון, שהכתיב לה צוואה טלפונית, שמנעה מבנותיה לרשת רכוש כלשהו. בצוואה נכתב כי היא נחתמה בנוכחות עדים, מה שלא היה המקרה. לאחר מות האישה ערערו הבנות על ביצוע הצוואה, אך הבעל רצה בביצועה. בית המשפט המחוזי פסל את הצוואה, אך בית המשפט העליון, בהחלטה פה אחד, קיבל את הערעור והורה על ביצוע הצוואה. בית המשפט קבע כי הצוואה תקפה מבחינה פורמאלית כ"צוואה בפני רשות", למרות שהוראות המצווה נמסרו בטלפון. הדרישות הפורמליות לצוואה כזו התקיימו, שכן הנוטריון רשם את ההוראות והקריא אותן בחזרה למצווה. ההתייחסות לעדים נחשבה לטעות סופר שלא פסלה את הצוואה, מה גם שלא היו ראיות לכך שהמנוח התכוון לחתום עליה בפני עדים. בית הדין גם לא מצא ראיות להשפעה בלתי הוגנת מצד הבעל, והצוואה ביטאה בבירור את רצונו של המנוח. לפיכך נערכה הצוואה, והבנות היו אחראיות לשכר טרחת עורך הדין של הבעל, בסך 5,000 ₪.