בר"ע 1953/04

תקציר

המשיבים רכשו בית מפרויקט לב הטבע המנוהל על ידי מגיד מהנדסים בע"מ. בינתיים שכרה מגיד מהנדסים בע"מ את חברת בנשפי תעשיות אלומיניום בע"מ לאספקת מוצרי אלומיניום. בשל קשייה הכלכליים של מגיד, הוצא צו כינוס נכסים, שחייב את בנשפי תעשיות אלומיניום בע"מ לקבל בחזרה את מוצרי האלומיניום שסיפקה אך לא שולמו עבורה. עם זאת, המשיבים כבר השתלטו על ביתם והתקינו את מוצרי האלומיניום. המשיבים תבעו את הבעלים והמנהל של בנשפי, המערערת, בבית המשפט לתביעות קטנות בגין פירוק והוצאת מוצרי האלומיניום, בדרישה לפיצויים בסך 17,800 ₪. המערערת טענה כי יש להפנות את התביעה כלפי החברה וכי המוצרים שייכים לה עד לתשלום עבורה. בנוסף, טענה המערערת כי החברה הקבלנית אישרה את השליפה. שופט בית משפט קמא פסק לטובת המשיבים, קבע כי מעשיו של המערער היו בלתי חוקיים וחייב אותו בפיצויים בסך 10,970 ₪. המערערת ערערה וחזרה וטענה כי אין יריבות אישית וכי המוצרים הם שלהם בצדק. ערכאת הערעור דחתה את הערעור, והסכימה עם קביעתו של בית משפט קמא כי מעשיו של המערער היוו הסגת גבול במטלטלין. בית המשפט קבע, כי המשיבים החזיקו במוצרים בעת התקנתם וכי הבעלות עברה עם אספקתם. יתר על כן, המערערת לא הביאה ראיות לאישור לאחזור המוצרים. למרות שפסק הדין האשים את המערער באופן אישי, בית המשפט לערעורים הציע אפיון פחות חריף של מעשיו. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, והערעור נדחה.