ת"א 2201-04-04

תקציר

התובעים ביקשו להגיש דוחות ומסמכים שונים שהופקו על ידי המבקרים הפנימיים באמצעות העדים, שהיו המבקרים הפנימיים של התובעים בתקופה הרלוונטית לתביעה. הנתבעים התנגדו לקבילות מסמכים אלה בהתבסס על סעיף 10 לחוק הביקורת הפנימית, הקובע כי כל מסמך שהונפק או הוכן על ידי מבקר פנימי במסגרת מילוי תפקידו אינו קביל כראיה בהליך משפטי. בית המשפט הסכים עם הנתבעים, בקובעו כי הוראת החוק היא קטגורית וחד משמעית, וחלה על המקרה הנוכחי. כמו כן, בית הדין הדגיש כי הוראת הפסילה נועדה להבטיח את שיתוף הפעולה של העובדים ונותני המידע עם המבקר הפנימי, מבלי לחשוש מהשלכות משפטיות. התובעים טענו כי החוק אינו אמור להגן על צדדים שלישיים שפגעו בחברה, אך בית המשפט דחה פרשנות זו כעיקור תכלית החוק. תוך הכרה בקשיים פוטנציאליים בהוראה הקטגורית, הדגיש בית המשפט כי יש להשאיר כל שינוי בנוסח החקיקה הנוכחי בידי המחוקק. לבסוף, בית המשפט הבהיר כי הוראת הפסילה שונה מחובת גילוי המסמכים וכי התובעים לא סיפקו פירוט מספיק כדי לאפשר קבלת "מסמכים אחרים" שהועברו למבקרים הפנימיים. בעקבות זאת נדחתה בקשת התובעים להגשת דוחות ביקורת ומסמכים נלווים, והתובעים חויבו לשלם הוצאות בסך 10,000 ₪ לכל קבוצת נתבעים שנענתה לבקשה.