בר"ע 1046/08

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על החלטת לשכת ההוצאה לפועל. ההחלטה המקורית דחתה את בקשת המבקשים להארכת מועד פדיון דירה שהייתה כפופה לצו הוצאה לפועל. הדירה המדוברת, הממוקמת ברמת גן, הייתה בבעלות המבקש הראשון ולא הייתה מקום מגוריו העיקרי של מי מהמבקשים. צו ההוצאה לפועל נפתח בשנת 2004 על ידי המשיב לצורך מימוש משכנתא על הדירה. מזה שנים התנהלו הליכים נרחבים, לרבות ניסיונות שונים של המבקשים לעכב או לעכב את הביצוע ובקשות לפדיון במחיר נטו, שנדחו כולן על ידי בתי המשפט. הבקשה האחרונה, שהובילה לפסק דין זה, ביקשה להאריך את תקופת הפדיון כדי לאפשר למבקשים לגייס את סכום ההצעה הזוכה בסך 1,170,000 ₪. מנהל ההוצאה לפועל דחה את הבקשה בנימוק של הארכות הרבות שכבר ניתנו, חוסר הוודאות כי המבקשים יוכלו לגייס את הכספים והפגיעה הפוטנציאלית במשיב ובמציע הזוכה מעיכובים נוספים. השופט שדן בבקשת רשות הערעור הסכים עם ראש ההוצאה לפועל, וציין כי למבקשים די והותר להסדיר מימון וכי עיכובים נוספים עלולים לפגוע באינטרסים של הנושים, המציע הזוכה וביעילות הליכי ההוצאה לפועל בכלל. בנוסף, דחתה השופטת את טענת המבקשים כי יש להעניק להם ארכה נוספת משום שפדיון הדירה יעשיר לכאורה את קרן כינוס הנכסים ב-90,000 שקל במס רווחי הון שנחסך. השופט קבע כי סכום זה אינו ודאי, וכי המבקשים יכלו להיעזר בעצמם בפטור ממס. מאחר שהמבקשים לא סיפקו נימוקים משכנעים לעיכוב נוסף בביצוע, נדחתה בקשת רשות הערעור, והמבקשים חויבו בהוצאות משפט של המשיב, בסך 7,000 ₪ בתוספת מע"מ.