ת"א 43158-05-18

תקציר

פסק הדין דן בתחולת תקופת ההתיישנות על טענת רשלנות והפרת חובה חקוקה בטיפול רפואי. התביעה, שהוגשה על ידי ההורים בשם ילדם, שנגרם לו נזק במהלך הלידה, נדחתה בשל התיישנות. בית המשפט קיבל את טענת הנתבעים כי עילת התביעה אירעה בחודש מאי 2011, ועל כן חלפה תקופת ההתיישנות בת שבע השנים. השופטים הסבירו כי על פי הדין העברי, תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו אירע הנזק או בו התגלה, ודי בסימני הנזק כדי להתחיל את הספירה לאחור, ואין להמתין לביטוי המלא של הנזק. במקרה זה, ההורים גילו נזק לא טריוויאלי במאי 2011, ולכן התביעה, שהוגשה במאי 2018, התיישנה. עוד הסבירו השופטים כי גם אם יסוד הנזק לא התגלה קודם לכן, התובעים לא הוכיחו כי אין להם כל קצה חוט או חשד לגבי יתר העובדות הרלוונטיות לתביעה, כגון רשלנות או קשר סיבתי. לתובעים הייתה גישה למידע שהיווה קצה חוט להמשך חקירה, ואדם סביר היה ממשיך לחקור. מהמסמכים הרפואיים ומעדות הרופא עולה כי ההורים עודכנו על התסמונת והשלכותיה ביום 17.5.2011, בניגוד לטענת התובעים כי נודע להם עליה מאוחר יותר. השופטים הדגישו כי לתובעים, למרות גילם הצעיר ומצבם הלחוץ, עמדו שבע שנים להתארגן ולהגיש את התביעה. הם לא עמדו בנטל ההוכחה לחריג כלשהו לחוק ההתיישנות. לפיכך נדחתה התביעה, והתובעים חויבו בהוצאות הנתבעים, בסך 7,000 ₪.