ע"א 179/09

תקציר

השופטת נחמה מוניץ מקבלת חלקית את הערעור. ראשית, היא מסכימה עם קביעתו של בית משפט קמא כי אין בסיס לשלילת טופס ההצהרה על ידי המשיבים, המחריג מקרי גניבה. שנית, היא קובעת כי אי מסירת פוליסת הביטוח למשיב על ידי חברת הביטוח משמעה כי החברה אינה יכולה להסתמך על החריגים שבפוליסה, ועל כן יש להחיל את הפוליסה במקרה זה מבלי להוציא גניבה. שלישית, היא מפרשת את הרשאת הסוכן באופן צר ומגיעה למסקנה כי סעיף 6 לחוק השליחויות אינו חל במקרה זה. רביעית, היא מסכימה עם קביעתו של בית משפט קמא כי הסוכן פעל באופן בלתי סביר ותרם לנזק שנגרם למערערים, אך מגדילה את אחריותו של הסוכן ל-25% מסך הנזקים בשל מחדליו הרבים. חמישית, היא דוחה את טענת המערערים כי על המשיב לשלם את ההפרש בתשלומי הפרמיה משום שבצדק הגיע בית משפט קמא למסקנה כי המשיב שילם את הפרמיה הנכונה בגין הפוליסה. שישית, היא קובעת כי המשיבה זכאית לפיצוי בגין הריבית על ההלוואה שהיה עליה לקחת, אך לא לריבית על תגמולי הביטוח, אשר יהוו כפל פיצוי. לבסוף, היא מקבלת את טענת המערערים כי המשיב אינו זכאי לריבית על ההלוואה ממועד הגניבה, אלא ממועד נטילת ההלוואה. השופטים יצחק כהן ושאהר אטרש מסכימים עם פסק הדין.