ה"פ 62821-03-17

תקציר

המחלוקת היא על מחירן של שתי חלקות קרקע שבכוונת המבקשת לרכוש מהמשיבה לצורך הרחבת בית אבות קיים. המשיב טוען כי המחיר צריך לשקף את מלוא שווי השוק של הקרקע כפי שנקבע בתב"ע, ואילו המבקש טוען כי המחיר צריך לשקף את השימוש המוגבל בקרקע המיועדת לבית אבות כפי שנקבע בחוזה החכירה עם המשיב. בית המשפט מוצא כי טענת המשיב נעדרת היגיון כלכלי, שכן היא מחייבת את המבקש לשלם עבור זכויות שאין באפשרותו לממש על פי החוזה. תחת זאת, שווי השוק של הקרקע צריך להיקבע על פי הזכויות שהעניק המשיב בחכירה, שהן מצומצמות יותר מאלה שעל פי התב"ע. גם תכלית הקצאת המגרשים למבקש ללא מכרז, להרחבת בית האבות, גוברת על רצונו של המשיב להשיג את המחיר הגבוה ביותר האפשרי. בית המשפט קובע כי המחיר שנקבע למגרשים צריך לשקף את שווי השוק שלהם כבית אבות, עם ערך מוסף פוטנציאלי אם קיימת אפשרות להרחבה עתידית לאחר שבע שנים כפי שנקבע בחוזה. ערך מוסף זה, אם בכלל, ייקבע על ידי שמאי ממשלתי, יתווסף למחיר הבסיס וישולם למשיב. המשיב ישיב למבקש את אגרת המשפט, בצירוף ריבית ושכר טרחת עורך דין. בקשת המבקשים לסעדים מפוצלים מאושרת, ומאפשרים להם להגיש תביעות כספיות בנפרד מבלי להביע דעה על תוקפן.