ע"פ 10669/05

תקציר

הכרעת הדין נסובה סביב ערעורו של אברהם מטטוב, שהורשע ברצח בכוונה תחילה ובהחזקת סכין למטרה שלא כדין לפי סעיפים 300(א)(2) ו-186(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, בעקבות דקירתו למוות של אשתו, אינה מטטוב. הטיעון היחיד בערעור נגע לעונש שהוטל על מטטוב, תוך ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שלא להחיל את הוראות העונש המופחת לפי סעיף 300א לחוק העונשין. הסעיף מאפשר להקל בנסיבות חריגות בהן יכולתו של הנאשם להבין או להימנע מביצוע המעשה נפגעה באופן משמעותי בשל הפרעה נפשית חמורה או ירידה בכושרו השכלי. קביעתו של בית המשפט המחוזי כי מטטוב היה מודע למעשיו ולתוצאותיהם, בהתבסס על התנהלותו המחושבת לפני ואחרי הרצח, הובילה להרשעתו ללא כל סייג. עוד קבע בית המשפט כי מחלת הנפש של מטטוב ושכרותו לכאורה בעת ביצוע העבירה אינן פוטרות אותו מאחריות פלילית. הוצגו מספר חוות דעת פסיכיאטריות, כאשר ההגנה טענה כי מצבו הנפשי של מטטוב לפני הרצח ובמהלכו מצדיק הקלה בעונשו. עם זאת, חוות הדעת לא היו חד משמעיות ולא הוכיחו במידה מספקת, ברמת ההסתברות הנדרשת, את מידת יכולתו הלקויה של מטטוב להימנע מביצוע העבירה. ערכאת הערעור, בהסכמתה עם החלטת בית המשפט המחוזי, הדגישה כי נטל ההוכחה להחלת סעיף 300א מוטל על הנאשם ויש לעמוד בו במאזן הסתברויות. בית המשפט, בהתחשב במכלול הראיות, לרבות נסיבות המקרה וחוות הדעת השונות, הגיע למסקנה כי מטטוב לא עמד בנטל זה. יתר על כן, בית המשפט לא ראה סיבה לסטות מהתקדים הקבוע בדבר נטל ההוכחה, במיוחד נוכח היעדר שינויים משפטיים או חברתיים משמעותיים המצדיקים בחינה מחודשת. משכך, דחתה ערכאת הערעור את הערעור, ואישרה את עונש מאסר העולם שהטיל עליו בית המשפט המחוזי.