ת"א 1492/07

תקציר

התובעת, יצרנית בדים, תבעה את משרד רואי החשבון (נתבע 1), את יו"ר הדירקטוריון (נתבע 2) ואת מנהל הכספים (הנתבע 3) של חברת ח.ח. (בסמת), אשר רכשה בדים מהתובעת, בגין אי הכללת יחסי ערבות בדו"ח הכספי של בסמת, דבר שהביא לקריסתה של בסמת כאשר הבנק הודיע על חובותיו. התביעה, בסך 2,668,819 ש"ח, כללה חובות שלא שולמו בגין סחורה שסופקה, סחורה שהוחזרה, השתתפות עצמית בביטוח ושכר טרחת עורך דין. נאשם 1 הכחיש כי קיבל מידע על הערבות וטען כי הדו"ח הוכן על סמך נתונים שמסר בסמת. הנתבעים 2 ו-3 טענו כי הם אינם אחראים להשמטה וכי התובע היה מודע לערובה. בית המשפט מצא כי הנתבע 1 לא ידע על הערבות ולא יכול היה לגלותה באופן סביר. לפיכך, התביעה נגד הנתבע 1 נדחתה. עם זאת, הנתבעים 2 ו-3 נמצאו רשלניים בכך שחתמו על הדו"ח מבלי לכלול את פרטי הערבות, דבר המהווה מצג שווא רשלני. הם גם נמצאו לא אחראים להונאה, שכן הם לא הסתירו את הערבות במכוון. בית המשפט ייחס לתובעת 10% אחריות לנתבעים 2 ו-3 ו-90% בגין רשלנות תורמת, שכן הייתה לה גישה למידע החסר ממקור אחר אך התעלמה ממנו. זאת ועוד, התובעת לא הצליחה להוכיח את נזקיה, שכן לא הוכיחה בבירור את היקף הסחורה שסופקה לאחר מצג השווא הרשלני, ואף לא הצליחה להוכיח את גובה הנזק. לפיכך, גם התביעה נגד הנתבעים 2 ו-3 נדחתה. כל צד יישא בעלויותיו. לתובע זכות לערער על ההחלטה בבית המשפט העליון בתוך 45 יום.