ע"א 8384/10

תקציר

פסק דין זה נובע מתביעה שהגישה משפחה שילדה השלישי נולד עם היפופלזיה פונטוצרבלרית, הפרעה גנטית שהייתה קיימת גם אצל בתם הגדולה. ההורים טענו כי אנשי הרפואה שהיו מעורבים בהריונה של האם התרשלו באבחון המום בבדיקות טרום לידתיות, ובכך מנעו מהם את האפשרות להפסיק את ההיריון. התביעה, שתבעה פיצויים בגין הולדה שלא כדין, ציינה כמשיבים את בית החולים שבו נולד הילד, בית החולים בילינסון ומכון אולטרסאונד. במוקד התיק נסובו מספר בדיקות אולטרסאונד שנערכו במהלך ההיריון, חמש מהן בוצעו על ידי המשיב, טכנאי אולטרסאונד, ואחת על ידי רופא נוסף שהועסק על ידי בית החולים בילינסון. בית משפט קמא מצא כי אמנם המשיב התרשל בכך שלא ביצע מדידות מסוימות במהלך הבדיקות, במיוחד בהתחשב בהיסטוריה הרפואית של המשפחה, אך רשלנות זו לא גרמה לנזק, שכן לא ניתן היה לאבחן את ההפרעה באותו שלב. בית המשפט דחה גם טענות בדבר הפרת חובת גילוי ופגיעה באוטונומיה, וקבע כי האם עודכנה כראוי על מגבלות בדיקת האולטרסאונד. השופט דחה את התביעה, מה שהוביל את המשפחה לערער על ההחלטה. עם זאת, גם ערכאת הערעור פסקה לטובת המשיבים, הסכימה עם ממצאיו של בית משפט קמא והגיעה למסקנה כי גם אם המשיב היה מתרשל, התוצאה לא הייתה משתנה. המערערים העלו מספר טענות המערערות על פסק הדין, אך בית המשפט מצא אותן חסרות שחר. כתוצאה מכך, הערעור נדחה, ופסק הדין המקורי נותר בעינו, ותביעת המשפחה לפיצויים לא צלחה. למרבה הצער, בית המשפט הכיר בנסיבות הקשות של המקרה, אך לא פסק הוצאות לאף אחד מהצדדים.