ת"א 61830-12-12

תקציר

המשיב, בעלה של המבקשת, היה בעל זכויות בחלקת קרקע חקלאית הרשומה על שמו. הוא מישכן את הקרקע לבנק כבטוחה להלוואה. משהמשיב לא עמד בפירעון ההלוואה, פתח הבנק בהליכי הוצאה לפועל ומכר את הקרקע לצד שלישי, הרוכש. כעת טוענת המבקשת כי הקרקע נקנתה עבורה במקור בכספה ולכן הזכויות במקרקעין הן שלה. המבקשת מבקשת לעצור את מכירת המקרקעין ומבקשת צו מניעה זמני נגד רישום העברת הזכויות לרוכשת, עד להכרעה בתביעתה העיקרית. עם זאת, השופט מסרב להעניק את הסעד הזמני המבוקש. השופט מציין כי המשיב הציג עצמו באופן עקבי כבעלים היחיד של הזכויות במקרקעין וכי טענת המבקש אינה נתמכת בראיות מספיקות, שכן היא סותרת במספר מסמכים משפטיים. כמו כן, השופטת מדגישה את עקרון סופיות הליכי ההוצאה לפועל ואת האינטרסים של הרוכשת, ומגיעה למסקנה כי הנזק הפוטנציאלי למבקשת, אם תצליח בתביעתה העיקרית, גובר על הסיכונים שבעצירת הליכי ההוצאה לפועל. בנוסף, השופטת מדגישה את השיהוי של המבקשת בעמידה על זכויותיה, וקובעת כי היו לה הזדמנויות רבות להתערב בשלב מוקדם יותר של ההליך. משכך, הבקשה לסעד זמני נדחית, והמבקש חויב בתשלום שכר טרחת עורכי הדין של המשיבים.