בג"צ 8793/07

תקציר

ועדת וינוגרד התכוונה בתחילה לפעול על פי הנוהל הרגיל, הכולל שליחת הודעות לקורבנות פוטנציאליים ומתן זכות טיעון ועיון לפני הגשת הדו"ח הסופי שלה על כישלונות המערכה בלבנון. עם זאת, בהמשך שינתה הוועדה את עמדתה והחליטה שלא לשלוח הודעות או להעניק זכות טיעון, כדי לזרז את פרסום הדו"ח והלקחים שהופקו ממנו. הוועדה הדגישה את דחיפות הנושא ואת ההיקף הרחב של בדיקתו, המתפרסת על פני שש שנים והיבטים מדיניים וצבאיים כאחד, ומקשה על הכללת מסקנות והמלצות אישיות בדו"ח הסופי שלה. עוד הדגישה הוועדה כי אין בכוונתה לשוב ולדון בנושאים שנדונו בדו"חות קודמים, אלא אם צוין במפורש. בית המשפט לא מצא עילה משפטית להתערב בהחלטת הוועדה, והכיר בכך שרשות ציבורית רשאית לשנות את עמדתה אם אינטרס ציבורי חשוב מחייב זאת. דחיפות המצב והצורך בפעולה מהירה נחשבו לסיבות המתאימות לשינוי העמדה. בית המשפט הדגיש כי אינו יכול להחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתה של הוועדה, וההחלטה על אופי מסקנות הדו"ח הסופי והמלצותיו נתונה לשיקול דעתה הרחב של הוועדה, כאמור בכתב המינוי. יתר על כן, בית המשפט הבחין בין תביעות עבר לבין תביעות צופות פני עתיד. הראשונה, בנוגע לפרסום הדו"ח החלקי, נקבעה כפסולה, שכן הוועדה הבהירה כי לא תדון שוב בעניינים אלה. גם הטענות האחרונות, שהתבססו על זכות הטיעון לפי סעיף 15 לחוק ועדות חקירה, נדחו, שכן בית המשפט מצא שהן מוקדמות מדי, והפגיעה הפוטנציאלית בבעלי תפקידים לא הייתה ישירה או ממוקדת דיה כדי להצדיק התערבות בשלב זה. בית המשפט הדגיש כי אופי הפגיעה ועוצמתה, לצד נסיבות נוספות, צריכים להיבחן על ידי הוועדה בדו"ח הסופי שלה. בסופו של דבר, העתירות שערערו על החלטת הוועדה נדחו, כאשר בית המשפט לא מצא עילה להתערבות, והדגיש את אופי שיקול הדעת של תפקיד הוועדה.