רע"פ 5112/18

תקציר

פסק הדין המדובר הוא בנוגע לבקשת רשות ערעור על שני פסקי דין שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי מרכז לוד בנוגע לעבירות סמים. נגד המבקש הוגשו שני כתבי אישום נפרדים; הראשונה ייחסה להם את העבירה של החזקת קוקאין שלא לשימוש עצמי, והשנייה ייחסה להם את העבירות של גידול סם מסוכן, החזקת סמים שלא לצריכה עצמית והפרת הוראת חוק. על המבקש נגזרו 38 חודשי מאסר בגין המקרה הראשון ו-22 חודשי מאסר בגין התיק השני, אולם בשל טעות מצד התביעה, גזר הדין בתיק השני לא הביא בחשבון את העונש במקרה הראשון. הטעות הייתה שהתביעה לא הודיעה לבית המשפט על עונשו הקודם של המבקש. הדבר תוקן בערעור לבית המשפט המחוזי, שקבע כי יש לחפוף את העונשים באופן חלקי ולהוביל לעונש מצטבר. לאחר מכן ערער המבקש על פסק דין זה לבג"ץ, תוך שהוא ממקד את הטיעון בהתנהלות הצדדים ובחובתו של הסניגור. בית המשפט העליון החליט שלא לתת רשות ערעור, והסכים עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי יש לתקן את הטעות וכי העונש הכולל צודק. בג"ץ גם בחר שלא להרחיב את ההליך כך שיכלול את הסנגוריה הציבורית כידיד בית המשפט.