ע"א 1660/09

תקציר

הערעור מערער על החלטת בית המשפט המחוזי הדוחה תביעת נזיקין על סך 187,050 ₪ שהגישה חברה מלווה חוץ בנקאית נגד מדינת ישראל, המיוצגת על ידי רשם המקרקעין. המערערת הלוותה לצד שלישי (להלן: הלווה) 65,000 ₪, המובטחים במשכנתא על זכויותיו של האחרון במקרקעין מסוימים. רישום זכויות הלווה, ששימש בסיס להלוואה, הכיל טעות, שגרמה להערכת יתר של חלקו של הלווה בנכס. חודש לאחר רישום המשכנתא קיבלה המערערת הודעה מרשם המקרקעין בדבר הטעות, אך לא פעלה על פיה. מאוחר יותר הלווה הגיע לחדלות פירעון על ההלוואה. לאחר מכן ניסתה המערערת לבצע את המשכנתא, אך שווי זכויותיו של הלווה בנכס תוקן בינתיים כלפי מטה, והביטחונות לא הספיקו לכיסוי החוב. המערערת טענה כי אלמלא רשלנות הרשם, היה די בביטחונות לכיסוי ההלוואה, ותבעה פיצוי בגין הגירעון. בית משפט קמא דחה את התביעה, בקובעו כי המערערת לא הצליחה לבסס קשר סיבתי בין הטעות לבין נזקיה, וכי התנהלותה שלה עצמה עולה כדי רשלנות תורמת. באשר לסיבתיות, קבע בית המשפט המחוזי כי המערערת לא הוכיחה זאת אלמלא הטעות לא הייתה מעניקה את ההלוואה. עוד נקבע כי המערערת פעלה ברשלנות בכך שלא נקטה צעדים להקטנת נזקיה, וכי התנהלותה לאחר גילוי הטעות וחדלות הפירעון של הלווה לאחר מכן, הייתה רשלנית ביותר. בית המשפט הטיל על המערערת אחריות מלאה לנזקיה. בערעור קבע בית המשפט כי המשיב אכן גרם עוול למערער, וכי נזקו של המערער נגרם בחלקו בשל טעותו של המשיב. עם זאת, בית המשפט הסכים עם ממצאיו של בית המשפט המחוזי בדבר רשלנות ואשם תורם מצד המערער. לגופו של עניין, מצא בית המשפט כי המערערת לא נקטה אמצעים סבירים להקטנת נזקיה, וכי התנהלותה לאחר חדלות הפירעון של הלווה הייתה בלתי סבירה. עם זאת, בית המשפט מצא כי טענות המשיב אינן מצדיקות הטלת אחריות מלאה על המערער. לפיכך הטיל בית המשפט על המערערת 30% אשם תורם, והורה למשיבה לפצות אותה בגין יתרת 70% הנזקים, אשר בית המשפט חישב בסך 14,000$, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום 4.2.01 – המועד בו ביקשה המערערת למנות כונס נכסים. כן חויב המשיב לשלם למערערת 15,000 ₪ שכר טרחת עורך דין בתוספת מע"מ.