תת"ע 4572-10-13

תקציר

הנאשם ביקש מאוצר המדינה לשלם את הוצאות ההגנה ולפצותו על מעצרו לאחר שזוכה מאשמת נהיגה בשכרות. השופט בחן את פרטי המקרה ואת הדין בנוגע לתשלומים אלה ומצא כי הנסיבות אינן מצדיקות את בקשת הנאשם. השופט אמנם הכיר באינטרס הציבורי שבהעמדה לדין בעבירות נהיגה בשכרות, אך גם הכיר בצורך לאזן בין שיקולים שונים, ובהם הנטל הכלכלי על המדינה והפוטנציאל להרתיע תובעים מהגשת כתבי אישום. במקרה זה, השופט לא השתכנע מטיעוני הנאשם ומנסיבות המקרה. השופט הדגיש כי הנאשם הודה בשתיית אלכוהול בזמן נהיגה, בדיקות הכיול במכשיר הנשיפה בו נעשה שימוש היו תקינות ורמת האלכוהול במערכת של הנאשם הייתה מעל הסף החוקי. כמו כן, השופט לא שוכנע כי מעשיה של התביעה היו בלתי סבירים או כי נגרם לנאשם נזק חריג. לפיכך דחתה השופטת את בקשת הנאשם, והדגישה כי פיצויי אוצר המדינה אינם אוטומטיים עם זיכוי וכי שיקול הדעת נתון בידי בית המשפט. לנאשם זכות לערער על ההחלטה. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים ויועבר אליהם על ידי המזכירות.