ע"מ 63590-02-20

תקציר

הערעור נסוב בעיקרו סביב הבסיס הראוי לדיווח דוחות כספיים למשיב (מס הכנסה), האם ניתן לדווח על בסיס מזומן או שמא צריך להיות על בסיס מצטבר. המערערת, חברה נותנת שירותים ללא מלאי, הכינה שתי מערכות דוחות, האחת על בסיס חשבונאות מזומנים והשנייה על בסיס מצטבר, וטענה כי דיווח על בסיס מזומן מקובל הן על פי כללי קבוצת השמירה והן על פי כללי החשבונאות. על כך ערער המשיב, שטען כי פסק הדין בעניין קבוצת שומרים מוגבל לנסיבותיו הספציפיות וכי העקרונות החשבונאיים המקובלים בישראל אינם תומכים עוד בדיווח מבוסס מזומן. השופטת הסכימה עם המשיב כי אמנם המצב המשפטי הנוכחי מאפשר לחברות מסוימות לדווח על בסיס מזומן, אך עליו להתאים לאופי העסק ולשקף את הכנסותיו "האמיתיות". חברות הפועלות בתחום המאפשר דיווח מבוסס מזומנים חייבות לבחון באופן פרטני איזו שיטה משקפת באמת את מהותן הכלכלית. במקרה זה, השופט מצא כי התנהלותה בפועל של המערערת התבססה על בסיס מצרפי וכי הדיווח מבוסס המזומן לא שיקף כראוי את הכנסתה הריאלית. השופטת הדגישה כי הדיווח לרשויות המס צריך להתאים להתנהלותה הכלכלית בפועל של החברה ודחתה את הערעור, למעט ביטול קנס הגירעון, שכן למערערת הייתה הצדקה מסוימת להתנהלותה. החלטה זו התקבלה ללא עלויות לאף אחד מהצדדים.