רמ"ש 46038-09-21

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשה לחופשה לצורך ערעור על החלטות זמניות בעניין אפוטרופסות ומשמורת על קטינים. השופט מזכיר מספר מקרים קודמים בהם נמנעה ערכאת הערעור מלהתערב בהחלטות זמניות, בעיקר החלטות בעלות אופי פרוצדורלי. ההחלטות הנדונות מאופיינות כפרוצדורליות ובשיקול דעתו הרחב של בית משפט קמא. השופטת מציינת כי הן נעשו לאחר ששקלו עמדות הצדדים והגופים המקצועיים הרלוונטיים ואינן מצדיקות התערבות חריגה. באופן ספציפי, השופטת מזכירה החלטה בנוגע לזמני השהייה של המבקש עם הקטינים, ומדגישה כי מדובר בצו זמני ועשוי להשתנות בעתיד. השופט מתייחס גם לטענות המבקש בנוגע להארכת אפוטרופסותה של האם ומוצא כי אכן הוגשה בקשה כדין. כמו כן, השופטת שוקלת ודוחה את טענות המבקש בנוגע לנוהלי מרכז הקשר, ומוצאת כי הן אינן ראויות לבירור בהקשר זה. גם טענותיו של המבקש על מסקנות בית משפט קמא בדבר שיבוש הטיפול בקטינים נדחות, כאשר השופט מציע כי המבקש יתמקד בטובת הקטינים וישתף פעולה עם רשויות הטיפול. השופט מוסיף וחולק על טענת המבקש כי החלטת בית משפט קמא לא הייתה מנומקת, ומאפיין אותה כמפורטת ומנומקת היטב. לבסוף, מפנה השופט ללשון סעיף 52(ב) לחוק בתי המשפט ומדגיש כי החלטות הביניים הנדונות אינן מחייבות התערבות מיידית של ערכאת הערעור, מה גם שניתן לערער עליהן בתום ההליך העיקרי. לאור שיקולים אלה, בקשת רשות הערעור נדחית. החלטה זו מתקבלת ללא בקשת תשובה ולכן אין צו לעניין העלויות. יש להחזיר להם את הפיקדון של המבקש, וניתן לפרסם את ההחלטה תוך השמטת פרטים מזהים.