רע"א 7052/00

תקציר

פסק הדין מתייחס לתביעת פיצויים שהגישו מגדלי פרחים נגד מדינת ישראל בעקבות הסגר שהוטל על רצועת עזה בשנת 1993, שמנע מפועלים לקטוף פרחים במשקי המגדלים. המגדלים טענו כי נגרמו להם נזקים בסך 5,246,910 שקלים בשל הסגר. בטענת המגדלים נטען כי תוספת מיוחדת שמשלמת המדינה למגדלי הפרחים, בעקבות תנודות מחירים חריפות בשוקי הייצוא, נועדה גם לפצות על ההפסדים שנגרמו כתוצאה מהסגר. עם זאת, הם טענו כי המדינה חילקה תוספת זו באופן לא הוגן, למעט המגדלים שנפגעו הכי הרבה מהסגר. בית המשפט המחוזי בבאר שבע פסק לטובת המגדלים, וקיבל את תביעתם לפיצוי על בסיס הפרת הבטחה שלטונית לפצות אותם בגין נזקי סגירה, למרות שעילת תביעה זו לא צוינה במפורש בתביעת המגדלים. המדינה ערערה על החלטה זו וטענה כי המגדלים לא טענו להפרת הבטחה וממילא הבטחה כזו לא הוכחה. המשנה לנשיא בית המשפט העליון, השופט י' פלפל, קיבל את ערעור המדינה וקבע כי המגדלים אינם יכולים לטעון לעילת תביעה שלא נטענה בתביעתם הראשונית, וכי הראיות אינן תומכות בקיומה של הבטחה שלטונית לפצות בגין הפסדי סגירה. כמו כן, בית המשפט קבע כי חלוקת התוספת המיוחדת על ידי המדינה הייתה כדין וכי טענות המגדלים לרשלנות, חוסר סבירות ואפליה אינן מוצדקות. בכך בוטל פסק דינו של בית המשפט המחוזי והתיק הוחזר לפסק דינו של בית המשפט המחוזי. המגדלים חויבו לכסות את הוצאות המדינה, בסך 10,000 שקל.