עמ"ת 41967-01-13

תקציר

שני ערעורים הוגשו על החלטת בית משפט השלום בירושלים לעצור את המערערים, אבו סביח והימוני, עד תום ההליכים. בית משפט השלום קיבל את כתב האישום המייחס למערערים מספר עבירות, לרבות פריצה לדירה והחזקת כלים לפריצה למבנה, והורה על מעצרם בשל הימצאות ראיות לכאורה ומסוכנותם לציבור. בכתב האישום מעורבים גם שני נאשמים נוספים, חוסיין אלפקיה ומוסטפא חושיה. בערעורים נטען כי החלטת בית משפט השלום שגויה, מנסה להטיל דופי בראיות ומערערת על היעדר בחינת חלופת מעצר. הערעורים התקבלו באופן חלקי. בית המשפט הסכים עם קביעתו של בית משפט השלום בדבר ראיות לכאורה, התומכות בהחלטה לעצור את אבו סביח בשל חומרת העבירה ועברו הפלילי העשיר, דבר המצביע על סכנה מתמדת לציבור. עם זאת, לגבי הימוני, שעברו הפלילי היה פחות נרחב, הורה בית המשפט על הגשת דו"ח מעצר. בית משפט השלום ישקול לשחרר את הימוני לצורת מעצר חלופית לאחר קבלת הדו"ח. פסק הדין פירט בהרחבה את הראיות, לרבות דו"חות המעקב, הקושרים את המערערים לזירת הפשע ולרכוש הגנוב שנמצא ברשותם. בית המשפט הדגיש את חזקת החזקה האחרונה, אשר בשילוב עם נסיבות אחרות היה בה די כדי לבסס ראיות לכאורה. לגבי המעצר הסכים בית המשפט כי העבירה, פריצה למגורים שבוצעה על ידי כנופיה, מהווה סכנה אינהרנטית. רק במקרה של הימוני נמצאה סכנה זו כניתנת למימוש באמצעות חלופת מעצר, בשל עברו הפלילי החמור פחות ותושבותו בישראל, המאפשרת פיקוח הדוק יותר.