ת"א 56233-07-14

תקציר

השופט דחה את תביעת הרשלנות הרפואית נגד בית החולים פוריה ושניים מרופאיו בגין מותו הטרגי של מטופל שעבר כריתת קיבה בשרוול. התובעים לא הציגו ראיות משכנעות לתמיכה בטענותיהם. נטל ההוכחה הוטל על התובעים, אך הם לא זימנו עדי מפתח לעדות, לרבות בני משפחתה של המנוחה שהיו יכולים לשפוך אור על מצבה בתקופות הרלוונטיות. השופט ציין כי יש להעריך את סטנדרט הטיפול על בסיס ההנחיות והפרקטיקות שהיו נהוגות בשנת 2011, עת התרחשו האירועים המדוברים. הם לא יכלו להעמיד את הנתבעים בסטנדרט גבוה יותר של טיפול בדיעבד. השופט מצא כי המעקב והמעקב של בית החולים אחר החולה היו נאותים, ונושא ההקאות נחקר לעומק, אך סיבתו נותרה לא ברורה. באשר לטענה למחסור בוויטמין B1, קיבלה השופטת כי לא הייתה אינדיקציה למחסור כזה במהלך שהותה של המטופלת בבית החולים פוריה, והתסמינים באו לידי ביטוי רק לאחר עזיבתה. עוד קבע השופט כי המטופלת נתנה הסכמה מדעת לניתוח, שכן הראיות הקיימות מצביעות על כך שהודיעו לה על הסיכונים והחלופות, אם כי המוות לא הוזכר במפורש בטופס ההסכמה, שהיה מקובל בשנת 2011. בסיכומו של דבר, התובעים לא הצליחו להוכיח כי מעשיהם של הנתבעים גרמו למותו של החולה. השופט הביע אהדה למשפחת המנוח אך פסק לטובת הנתבעים והורה לתובעים לכסות את הוצאות הנתבעים בסך 15,000 ₪.