ע"א 5401/20
פסק-דין עליון
תקציר
יחיד (המערער) ערער על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו לפסול עצמו מלדון בעניינו. התביעה המקורית הוגשה על ידי משיב שביקש לפנות את המערער ואחותו ממקרקעין שהיו בבעלותם בתל אביב-יפו. לאחר שימוע הסכים המערער לפנות את הקרקע בתוך שנה. אולם, כחודשיים לאחר מכן ביקשו המערער, יחד עם המשיב, לבטל את ההחלטה בשל מצוקתו הנפשית של המערער וצריכת תרופות פסיכיאטריות בעת הדיון. בית משפט השלום בתל אביב-יפו נעתר לבקשתם. לאחר מכן, קבע השופט כי התיק יידון שוב, אך הפעם בבית משפט השלום בבת ים בשל העברתו של השופט. המערערת התנגדה וביקשה להעביר את הדיון לבית משפט אחר בשל אי הנוחות של המיקום החדש והחשש להידבקות בקורונה. השופטת דחתה את הבקשה ואישרה שוב כי הדיון יתקיים בבת ים. לאחר מכן ביקש המערער באופן אישי את פסילת השופט, שנדחתה. המערער, שייצג את עצמו, ערער על דחייה זו. בערעור נטען כי התנהלותו של השופט במהלך הדיון, כמו גם החלטתו בבקשה לבטל את פסק הדין הקודם, מצדיקים את הפסילה. עוד הביע המערער חשש כי דחיית בקשותיו על ידי השופט עלולה לגרום לשופט לכעוס ולהטות כלפיו. הערעור נדחה. בית המשפט לא מצא נסיבות שיצרו חשש ממשי למשוא פנים מצד השופט. הצעת הפשרה של השופט וההחלטות שבאו בעקבותיו נתפסו כחלק מחובתו לנהל ביעילות את ההליכים המשפטיים ולא הצביעו על דעה קדומה. בנוסף, טענותיו של המערער בדבר משוא פנים לא הועלו לאלתר ונדחו כבלתי משכנעות. מאחר שהערעור לא היה ראוי, לא ניתן צו להוצאות, בהתחשב בכך שהמשיב לא נתן מענה.
חקיקה מקושרת
ע"א 5401/20 משה בן עזוז נ. רשות הפיתוח, עליון (18.11.2020)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.