ה"פ 8234/09

תקציר

המבקשים, מוחמד ועלי, טענו כי נפלו פגמים בכריתתם של מספר הסכמים הנוגעים למכירת נכסים במזרח ירושלים. הם ביססו את טענתם על עדותו של מחמד כי חתם על ההסכמים בלחץ ואיומים מצד עלי, מבלי להבין את תוכנם בשל היעדר תרגום לערבית. עם זאת, המשיב, אסף נבנזל, העיד כי מוחמד ניהל משא ומתן אסרטיבי על התנאים והבין על מה הוא חותם. בית המשפט מצא כי המבקשים לא הביאו ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיהם בדבר כפייה, במיוחד בהתחשב בכך שמוחמד נקט בעבר בהליכים משפטיים נגד עלי, דבר המצביע על כך שצוואתו לא בוטלה. בנוסף, באישורים הנוטריוניים של ההסכמים צוין כי מוחמד חתם מרצון. עוד טענו המבקשים כי אין להם זכויות בקומה השנייה והשלישית של הנכס, שהיו שייכות לבני משפחה אחרים. עם זאת, הם לא סיפקו ראיות משכנעות לתמיכה בטענה זו, ומעשיהם ועדויות קודמות הצביעו על כך שמוחמד ראה עצמו כבעלים של הנכס כולו. עימאד ופאדי, בני המשפחה שהיו לכאורה הבעלים של חלקים מהנכס, לא מסרו תצהירים ולא העידו ולא הוצגו מסמכים התומכים בבעלותם לכאורה. בנוסף, חתם מוחמד על חלק מההסכמים כעד וכערב, דבר המעיד על הסכמתו וידיעתו על המכירות. הסבריו של המשיב לחששות שהעלו המבקשים ביחס לעסקאות נמצאו סבירים. ככלל, בית המשפט לא השתכנע מטענות המבקשים ודחה את התביעה. תחת זאת, הורה בית המשפט למבקשים לשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. ההחלטה התקבלה על סמך הראיות שהוצגו, והמבקשים לא הצליחו לשכנע את בית המשפט אחרת.