ע"ע 1407/01

תקציר

התיק נסוב סביב סוגיות של שוויון ואפליה, במיוחד בהקשר של הבדלים מגדריים בפנסיה, הנובעים מערעור על פסק דין של בית המשפט האזורי בחיפה. ציפורה פידלמן הלכה לעולמה והותירה אחריה את בעלה ושני ילדיה זכאים לגמלת ניצולים. בתחילה, התקנות הכתיבו שיעור פנסיה נמוך יותר לאלמנים מאשר לאלמנות, ויצרו פער שהוגדר כמפלה. חוק שוויון זכויות פנסיוני לאלמנים ולאלמנות, שניסה להשוות את הזכויות הפנסיוניות, נחקק אך לאחר מכן הושעה ובוטל בשל אילוצים תקציביים. על בית המשפט הוטל להעריך את חוקיותם של שיעורי הפנסיה השונים על פי עקרונות בסיסיים של שוויון, תוך הכרה בהנחות היסטוריות בשוק העבודה, שבהן גברים היו המפרנסים העיקריים. הנחות אלה אינן נכונות עוד, כאשר הדינמיקה המשפחתית המודרנית רואה את שני בני הזוג תורמים באופן שווה להכנסות משק הבית. פסק הדין קבע כי הבחנות מגדריות כאלה מהוות אפליה פסולה וביטל את תקנה 35 לתקנות המבטחים בעילות אלה. עם זאת, כדי למתן שיבוש פיננסי פוטנציאלי, בית המשפט עיכב את ביטול התקנה כדי לאפשר זמן להתאמות חקיקה או רגולציה. למרות המורכבות הכלכלית והמערכתית הכרוכה בכך, פסק הדין הדגיש כי אסור לחברה דמוקרטית לסבול אפליה מגדרית, קבע תקדים לשוויון מגדרי בזכויות פנסיוניות והורה על יחס שווה לאלמנים ואלמנות בהמשך. המערערת זכתה בהוצאות, מתוך הכרה בצדקת התביעה למרות תחולתו הלא רטרואקטיבית של פסק הדין.