ע"ו 44639-10-11

תקציר

פסק הדין דן בשני ערעורים על טענת חיילת כי האפילפסיה שלה נגרמה או הוחמרה עקב שירותה הצבאי. השופטים שטמר-עבד וד"ר זרנקין מסכימים כי אפילפסיה של החיילת לא נגרמה ולא הוחמרה עקב שירותה ועל כן יש לבטל את פסק דינו של בית משפט קמא ולאשר את החלטת קצין הפיצויים, הדוחה את תביעת החייל. לטענתם, מאחר שהחיילת כבר חוותה התקפים לפני גיוסה, מחלתה או נטייתה לחלות בהם קדמו לשירותה הצבאי. כמו כן, חוות הדעת הרפואית שהוצגה הצביעה על כך שהתקף אפילפטי בודד אינו משפיע על מהלך המחלה או גורם לשינויים כלשהם המגבירים את חומרתה, ולכן לא ניתן לראות בו החמרה של המחלה. השופט בר-זיו, לעומת זאת, סבור כי יש לדחות את שני הערעורים. היא מסכימה עם קביעת ועדת הערר כי מחלתה של החיילת הוחמרה במידה מסוימת עקב שירותה הצבאי. היא מדגישה כי הנסיבות שחוותה החיילת במהלך שירותה, לרבות לחץ, חוסר שינה ועייפות, הובילו להתפרצות אפילפסיה באותה תקופה. בנוסף, מציינת השופטת בר-זיו כי החלטת צה"ל לשחרר את החיילת לאחר הפיגוע השני שלה בשירות מסמלת את הכרתם בהחמרת המחלה במהלך שירותה. בסופו של דבר, דעת הרוב של השופטים שטמר-עבד וד"ר זרנקין גוברת, ונקבע כי ערעור המדינה יתקבל וערעורו הנגדי של החייל יידחה ללא צו להוצאות.