ע"פ 1902/10

תקציר

הכרעת הדין דנה בערעור על הרשעה ברצח, וטוענת כי למערער לא הייתה היכולת הנפשית לבצע את הרצח וכי מעשיו נופלים תחת סעיף ההגנה העצמית, או לחילופין, כי יש להפחית מאחריותו בשל היותם של מעשיו חריגה קטנה מהדרישות להחלת סייג ההגנה העצמית. הכרעת הדין מפרטת את שלושת המרכיבים הנדרשים ליסוד הנפשי של עבירת הרצח בכוונה תחילה, שהם ההחלטה להרוג, הכנה והיעדר התגרות. הכרעת הדין דוחה את טענות המערער בכל שלושת העדויות, וקובעת כי יש די ראיות, לרבות עדויות עדים ואמירותיו הסותרות של המערער עצמו, כדי להוכיח כי המערער החליט להרוג את הקורבן לפני האירוע. הכרעת הדין מפרטת גם כיצד הכנתו של המערער לביצוע העבירה, לרבות השגת אקדח, מוכיחה את הרכיב השני. באשר להיעדר התגרות, פסק הדין מצדד בקביעתו של בית משפט קמא כי מעשיו של הקורבן לא היוו התגרות, וכי תגובת המערער לא הייתה סבירה או מוצדקת. זאת ועוד, הכרעת הדין מסכימה עם קביעתו של בית משפט קמא כי טענת ההגנה העצמית של המערער אינה תקפה, שכן בריחתו של הקורבן מהמקום לא הצביעה על סכנה ממשית לחייו של המערער. השפעת הסמים על מעשיו של המערער נדחית אף היא, שכן בית משפט קמא לא מצא כל הצדקה לטענות אלה. לבסוף, מגיע פסק הדין למסקנה כי מעשיו של המערער אינם עומדים בתנאים להפחתת האחריות ומציע לדחות את הערעור, מה שמוביל להחלטה פה אחד של השופטים לאשר את ההרשעה ואת גזר הדין.