ע"א 25707-05-20

תקציר

בית המשפט דחה את טענות המערערים בדבר סיווג פסקי הדין וזכותם לערער על פסק דין חלוט. פסק הדין הראשון, מיום 11.11.2018, הורה על פינוי המערערת מחלקת מקרקעין עקב תפיסה שלא כדין, וקבע מועד לפינוי. מאחר שהמערערים לא ערערו על פסק דין זה, קבע בית המשפט כי הוא סופי. ההחלטה השנייה, מיום 23.8.2019, דחתה את בקשת המערערים לעכב את ביצוע צו הפינוי, ואף היא סווגה כהחלטה ולא כפסק דין, תוך צמצום נוסף של אפשרויות המערערים. הטענה המרכזית בעררים הייתה כי ההליך התכנוני עלול להביא להכשרת המבנה על הקרקע שבמחלוקת. בית המשפט דחה טענה זו והדגיש כי הליך התכנון עשוי להימשך זמן רב, ואין בו כדי להוות הצדקה לדחיית הפינוי. כן ביקשו המערערים ארכת מועד לערעור על פסק הדין הראשון, שנדחה בשל היעדר נסיבות מיוחדות. נימוקי השיהוי נמצאו לא קשורים למקרה, או לא מספקים, ובכל מקרה הבקשה הוגשה מאוחר מדי. בית המשפט הגיע למסקנה כי יש לדחות את הערעורים, אך בהתחשב בנסיבותיהם האישיות של המערערים, הם לא יחויבו בהוצאות. ההחלטה התקבלה על ידי השופט דנינו, הנשיא ש' ואגו והשופט ג' גדעון, וניתנה ביום 2.6.2022.