ע"א 4174/21

תקציר

הערעור נדחה על הסף בהתאם לתקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018, שעניינה הליכי פשיטת רגל, הנתפסים לא פעם כחסד חקיקתי המציע לחייבים סיכוי להשתקם כלכלית תוך הקפאת פעולות מסוימות נגדם. עם זאת, חסד זה מחייב את החייבים לפעול בתום לב, שכן הליכי פשיטת רגל משפיעים על נושים שאינם מסוגלים לגבות את מלוא חובותיהם. בית המשפט שם דגש על הימנעות מניצול לרעה של החייב, מניעת פשיטת רגל מלהפוך למפלט מחובות כספיים. למרות פסיקה ישנה יותר, אחריות זו נותרה רלוונטית על פי חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי הנוכחי, 2018, המחייב חייבים לדבוק בהגבלות שהוטלו, לבצע תשלומים חודשיים ולשתף פעולה עם פקידים כדי להימנע מצבירת חובות חדשים במהלך תקופת חדלות הפירעון. במקרה דנן, לא הייתה מחלוקת כי המערערת לא שילמה את הסכומים החודשיים הנדרשים במשך למעלה משמונה שנים, ולא הצדיקה רשלנות זו כראוי. הטיעון שלו נסוב סביב בקשה לא פתורה להפחתת תשלומים מפברואר 2015, שלא תירצה אי עמידה בהתחייבויות הקיימות. גם אם הייתה מתקבלת בקשת המערער להפחית את התשלומים החודשיים, הימנעותו המוחלטת מתשלום דבר מעידה על חוסר תום לב. בית המשפט המחוזי נהג בעבר בסלחנות בכך שהתיר תיקון מחדלים, אך מאחר שלא ניתנו שיפורים או הסברים, הערעור נדחה. לפיכך, לא נפל שיקול דעת מוטעה בהחלטה לבטל את ההליך, כאשר המערער לא גילה התחשבות מספקת בהתחייבויותיו. משכך, הערר לא דרש מענה, הבקשה לעיכוב הליכים לא הייתה רלוונטית, ולא ניתן צו להוצאות בעת מתן ההחלטה ביום 22.6.2021.