בש"פ 5222/97

תקציר

בית המשפט העליון דן בעניינו של מערער בן 90, המואשם ברצח אכזרי של אשתו, שנדקרה 60 פעמים במהלך מריבה. בית המשפט המחוזי הורה תחילה על מעצרו עד תום ההליכים, בנימוק של מסוכנות לכאורה למרות שהכיר בגילו, בבעיות בריאותיות ובחוויות העבר שלו, כולל הישרדות השואה. יש לציין כי ילדיו, מנישואיה הקודמים של אשתו המנוחה, דיברו לטובתו. בערעור התווה בית המשפט העליון את המסגרת המשפטית לקביעת המעצר, תוך שימת דגש על הליך בן שלושה שלבים: בחינת חזקת המסוכנות על בסיס העבירה, קביעה אם חזקה זו מופרכת ובחינת חלופות המעצר. בית המשפט בחן האם נסיבותיו של המערער, המרמזות על אופי מסוכן, נבעו מהתגרות מצד הקורבן ולא מנטיות אינהרנטיות, והציע כי מעשיו לא בהכרח יסכנו את הציבור הרחב. למרות אופיו המתועב של הפשע המעיד על היעדר ריסון טבעי, גילו המתקדם ומצבו הבריאותי מיתנו באופן משמעותי את תפיסת האיום המתמשך, והטילו ספק ביכולתו לפגוע שוב. באיזון בין גורמים אלה, בחר בית המשפט בחלופת מעצר, תוך הטלת תנאי ערבות מחמירים, לרבות ערבות כספית משמעותית וריתוק לביתו בהשגחת ילדיו, למעט התייצבות למשפט או לפגישות רפואיות. ההחלטה משקפת שקילת ניואנסים של הנסיבות האישיות מול חומרת העבירה, וממחישה את מורכבות ההערכות המשפטיות הנוגעות לנאשמים מבוגרים.