ס"ע 13697-09-20

תקציר

התובע, עובד מטעם הנתבעת, טען כי הנתבעת לא מסרה לו הסכם העסקה או הודעות כלשהן בדבר תנאי העסקתו, ודרשה תשלומים שונים כפיצויים. הנתבעת לא התייחסה במפורש לטענות התובע, והודתה כי לא מסרה לתובע הודעה בכתב. בית הדין פסק לטובת התובעת בעניין אי מתן הודעה מוקדמת לנתבעת בעת העסקתה, והורה לנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בגין רכיב זה סך של 3,500 ₪. באשר לטענות התובע בדבר היקף משרתו ושכרו, אין די בעדותו של התובע לבדה כדי לתמוך בטענותיו, ומסמכים רשמיים שהציגה הנתבעת תמכו בגרסת הנתבע לאירועים. בית המשפט דן גם בטענות התובעת בנוגע לדמי הבראה, פדיון ימי חופשה, דמי חגים, קרן השתלמות, הוצאות נסיעה והפרשות לפנסיה, והגיע למסקנות שונות באשר לזכאויות התובעת על פי החוק. התובע טען כי פוטר מעבודתו, אך בית הדין הגיע למסקנה כי לא עמד בנטל ההוכחה להוכיח זאת, ולכן נדחו תביעותיו לפיצוי בגין היעדר הודעה מוקדמת ופיטורים שלא כדין. עם זאת, גם בקשת הנתבע לניכוי דמי הודעה מוקדמת נדחתה. לסיכום, חויבה הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: 3,500 ₪ פיצוי בגין אי הודעה לעובד, 1,008 ₪ בגין פדיון ימי חופשה, 1,200 ₪ בגין דמי חגים ו-14 ₪ בגין הפרשות לפנסיה (רכיב גמל). כמו כן חויב הנתבע בהוצאות המשפט של התובע בסך 5,000 ₪. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים, ולשני הצדדים הזכות לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.