עת"מ 20480-09-13

תקציר

העותר הגיש התנגדות לוועדה המקומית כנגד בקשה לשימוש בגרם מדרגות קיים ככניסה משותפת לשתי דירות. הוועדה המקומית קיבלה את ההתנגדות והורתה להרוס את גרם המדרגות. שתי המפלגות פנו למועצה הארצית, שהיא מוסד גבוה יותר בהיררכיה התכנונית. המועצה הארצית החליטה כי גרם המדרגות יכול להישאר, והעותר הגיש עתירה מנהלית לבית המשפט. המשיבים טענו כי העותר העלה לראשונה טענות חדשות בעתירה שלא הוזכרו בהתנגדות או בערעורים קודמים, דבר האסור בעתירה מינהלית. בית המשפט בחן את ההתנגדות ומצא כי הטענה העיקרית הייתה על גרם המדרגות. בית המשפט מצא כי חתימת העותר על הבקשה להיתר סותרת את טענותיו, וכי ועדת הערר - מוסד תכנון גבוה יותר - הפעילה שיקול דעת עצמאי ואין להתערב בהחלטתה, שכן היא סבירה ומאוזנת. זאת ועוד, טענותיו הנוספות של העותר שהועלו בעתירה ובסיכומי התשובה היו חסרות שחר, לרבות טענות לזכות הקניין שלו, ובית המשפט דחה את העתירה. העותר חויב לשלם לכל אחד מהמשיבים 10,000 ₪ שכר טרחת עורך דין והוצאות.