בג"צ 219/81

תקציר

פסק הדין דוחה שתי עתירות מאוחדות נגד הקצאת חלקות חקלאיות ביישוב יבניאל. העותרים, תושבי יבניאל, ביקשו להיכלל בין מקבלי החלקות וביקשו לבטל את כל הפעולות הקשורות להקצאה. בג"ץ קבע כי בית המשפט אינו מתערב בשיקול דעתה של רשות מינהלית אלא אם נפלו פגמים מוצדקים בהחלטותיה. נמצא כי הקריטריונים להקצאה, לרבות אלה הקשורים לקבוצת התוצרת והאשראי, היו סבירים ולא מפלים. בית המשפט קיבל את הסברם של המשיבים כי הקריטריונים השונים לקבוצת התוצרת והאשראי מוצדקים בתרומת הקבוצה של כמות גדולה של קרקע פרטית להתיישבות. זאת ועוד, נדחו גם טענות העותרים בדבר תחולת הקריטריונים ופרשנותם, תוך קביעת בית המשפט כי הרשות המינהלית פעלה בסבירות וללא שיקולים פסולים. גם טענות העותרים בדבר היעדר שקיפות והזדמנות לטעון נדחו, שכן הראיות הראו כי העותרים היו מודעים היטב לקריטריונים והייתה להם אפשרות לערער. בית המשפט הדגיש כי התערבות בהסדר הקצאת הקרקע, שהיא תוצאה של מאמצים רבים, תפגע במועמדים אחרים שהוכרו על ידי הרשות המינהלית. לבסוף, בית המשפט מצא כי תזכיר שהוגש על ידי פיק"א בשנת 1957 חסר תוקף משפטי ואינו רלוונטי למקרה הנוכחי. לאור ממצאים אלה נדחו העתירות, ובית המשפט פסק לטובת המשיבים.