עב"ל 20022/95

תקציר

המקרה סובב סביב חישוב תקופת אבטלה למבוטח שהיה מובטל, חזר לעבודה ואז חזר להיות מובטל. המשיב, שעבד באופן קבוע בשנת 1992, הפסיק לעבוד בינואר 1993 וקיבל דמי אבטלה למשך שלושה חודשים. בחודש מרץ 1993 מצא המשיב עבודה אחרת אך פוטר בספטמבר אותה שנה. המשיב קיבל דמי אבטלה למשך ארבעה חודשים עד חודש דצמבר, ולאחר מכן סירב המוסד לביטוח לאומי לשלם תשלומים נוספים, בנימוק שחלפו 12 חודשים מתחילת תקופת האבטלה בינואר 1993. השאלה שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם יש להיות זכאי המשיב לדמי אבטלה נוספים בגין חודש ינואר 1994. בית הדין האזורי פסק לטובת המשיב, אך בית הדין הארצי לעבודה הפך את ההחלטה. נפסק כי למשיב תקופת אבטלה אחת בלבד, שהחלה בינואר 1993 והסתיימה בדצמבר אותה שנה, ומשכך, הוא אינו זכאי לדמי אבטלה נוספים. דעת הרוב פירשה את הסעיפים הרלוונטיים בחוק הביטוח הלאומי כפשוטם, וציינה כי הם מציינים "12 חודשים" ולא "12 חודשי אבטלה". בית המשפט שקל גם את כוונת המחוקק מאחורי התיקון הרלוונטי למקרה זה ומצא כי הוא נועד למנוע ניצול לרעה של המערכת ולצמצם את האפשרויות לתכנן זמני עבודה מינימליים כדי לקבל בחזרה דמי אבטלה. מנגד, השופט ברק, בדעת מיעוט, טען כי יש לזכות את המשיב להשלים את תקופת האבטלה הראשונה, שכן תכלית החוק תשרת טוב יותר אם למובטלים תהיה מוטיבציה לחפש עבודה.