עע"מ 197/22

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף, המתבסס אך ורק על המידע שסופק, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים משפטיים: **ניתוח משפטי של בקשה לסילוק על הסף בשל איחור בהגשת ערעור** **רקע עובדתי:** התיק עוסק בבקשה לסילוק על הסף של ערעור שהוגש לבית המשפט העליון (עע"מ 197/22) בשל איחור לכאורה בהגשתו. בית המשפט קמא (כב' השופטת ע' זינגר) נתן פסק דין ביום 21.11.2021. הערעור הוגש ביום 9.1.2022, כאשר במקביל הוגשה "הודעת הבהרה בעניין המועד להגשת הערעור ובקשה לקבלו במזכירות". **טענות הצדדים:** * **המערערת (בית כנסת ותלמוד תורה בית יוסף וציון):** טוענת כי פסק הדין הומצא למשרדה ביום 22.11.2021, ולכן מניין הימים להגשת הערעור מסתיים ביום 9.1.2022. בנוסף, טוענת כי שליח מטעמה ניסה להגיש את הערעור ביום 6.1.2022, אך נמסר לו מהמזכירות כי יש לכרוך את המסמך בבית דפוס. נאמר לו שניתן יהיה להגיש את הערעור ביום 9.1.2022, כאשר ספירת הימים מתחילה ביום שלאחר המצאת פסק הדין. המערערת גם נתבקשה לתקן את עמוד הכותרת ולציין סכומי אגרה וערובה. ביום 9.1.2022 חזר השליח להגשת הערעור, והמזכירות ביקשה הבהרה כתובה לגבי המועד. המערערת הגישה גם בקשה לפטור מתשלום אגרה והפקדת ערובה. * **המשיבות (עיריית ירושלים, ועדת הקצאות, עמותת נווה הפסגה):** טוענות כי יש לדחות את הודעת ההבהרה ולסלק את הערעור על הסף בשל האיחור. לטענתן, באתר נט המשפט מתועדת צפייה יזומה בפסק הדין על ידי בא כוח המערערת ביום 21.11.2021 בשעה 21:42. לכן, לטענתן, יש להחיל את "חריג הידיעה" על פני "כלל ההמצאה", ולקבוע כי המועד לתחילת מניין הימים הוא 22.11.2021, כך שהמועד האחרון להגשה היה 5.1.2022. **הכרעת בית המשפט (הרשמת קרן אזולאי):** הרשמת קבעה כי גם אם תתקבל טענת המערערת שפסק הדין הומצא או נצפה ביום 22.11.2021, הרי שהערעור הוגש באיחור, שכן המועד האחרון להגשתו היה ביום 6.1.2022. **עקרונות משפטיים וחידושים משפטיים:** 1. **כלל ההמצאה מול חריג הידיעה:** * **העיקרון:** החוק קובע כללים ברורים לגבי מועדי הגשת הליכים משפטיים, המתחילים לרוב מספירת ימים ממועד המצאת מסמך משפטי. * **הדיון:** המשיבות ניסו להחיל את "חריג הידיעה" על פני "כלל ההמצאה", בטענה כי בא כוח המערערת צפה בפסק הדין באופן יזום, אף אם מדובר היה בשעות הערב המאוחרות. * **החידוש/ההתייחסות:** הרשמת התייחסה לפרשנות תקנה 161(1)(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, הקובעת כי מסמך שהומצא לאחר השעה 17:00 ייחשב כאילו הומצא ביום החול שלאחריו. הרשמת הביעה ספק אם יש לקבל את עמדת המערערת לעניין הצפייה היזומה לאחר השעה 17:00. היא ציינה כי תכלית התקנה, המבוססת על ההנחה שאין לצפות לנצפות הודעה שנשלחה לאחר שעות העבודה, אינה בהכרח מתקיימת מקום שבו בעל הדין צפה באופן יזום בהודעה, שכן אז יש ודאות שההודעה נצפתה ונמסרה. עם זאת, הרשמת לא קבעה מסמרות בעניין זה. 2. **שיקול דעת בית המשפט באישורה של הארכת מועד:** * **העיקרון:** גם אם הוגש הליך באיחור, בית המשפט מוסמך לשקול מתן הארכת מועד, בהתאם לנסיבות. * **הדיון:** הרשמת בחנה את הסברי המערערת לנסיבות הגשת הערעור. * **החידוש/ההתייחסות:** הרשמת נתנה דגש למספר גורמים בעת שקילתה להאריך את המועד: * **העדר תצהיר:** המערערת לא תמכה את טענותיה העובדתיות בתצהיר, דבר המחליש את טענותיה. * **הוכחת ניסיון להגשה:** על אף העדר תצהיר, המערערת הניחה תשתית המעידה על ניסיון להגיש את הערעור על ידי שליח, ועל כך שנמסר לה מידע מהמזכירות לגבי אופן ההגשה. * **ערעור בזכות:** נקודת מוצא מרכזית בהחלטה היא שמדובר ב"ערעור בזכות". משמעות הדבר היא שהמערערת זכאית, על פי דין, להגיש ערעור, ובית המשפט עשוי לגלות גמישות רבה יותר כאשר מדובר בזכות ולא ברשות. * **איחור קצר:** האיחור, בהתחשב בסוף השבוע, נחשב קצר יחסית. * **הימנעות מקביעת דעה מקדמית:** הרשמת הדגישה כי היא אינה מביעה כל דעה באשר לסיכויי הערעור לגופו. 3. **החלטה על הוצאות:** * **העיקרון:** בהליכים משפטיים, בית המשפט מוסמך להטיל הוצאות משפט על צדדים. * **ההחלטה:** הרשמת החליטה שלא לעשות צו להוצאות. ניתן להסיק כי החלטה זו נבעה מכך שהצדדים עסקו בסוגיה פרוצדורלית מורכבת, וכן בשל הגישה הגמישה שאומצה לגבי הגשת הערעור. **סיכום:** החלטת הרשמת מדגימה את האיזון בין הצורך בשמירה על סדרי דין ומועדים לבין הרצון לאפשר גישה לבית המשפט, במיוחד כאשר מדובר ב"ערעור בזכות" ובהעדר נזק מהותי למשיבות. הדגש על "ערעור בזכות" והתייחסות לנסיבות הגשת ההליך (ניסיון ההגשה, מידע מהמזכירות) מצביעים על גישה פרגמטית ומתחשבת. התייחסותה של הרשמת לסוגיית הצפייה היזומה במסמכים אלקטרוניים לאחר שעות העבודה מהווה התייחסות רלוונטית להתפתחות הטכנולוגית והשלכותיה על סדרי הדין, אם כי היא נותרה ללא קביעה חד-משמעית.