ת"פ 51538-12-20

תקציר

השופט דחה את בקשת התובע להוציא צו חיפוש לטלפון של עמיקם שורר בשל מספר פגמים מהותיים שנמצאו בחיפושים קודמים באותו טלפון. הפגם הראשון היה ששני צווי חיפוש הוצאו ללא ידיעת בית המשפט, והשני נערך מעבר ל-30 הימים שנקבעו בצו הראשון. הפגם השני היה שהטלפון הועבר לשתי מעבדות חיצוניות לבדיקה ללא ידיעתו או אישורו של בית המשפט וללא כל תיעוד של התהליך. הפגם השלישי היה שהחיפוש בטלפון נעשה ללא צו חיפוש תקף וללא כל מזכרים בזמן אמת, בעיה חמורה בהתחשב באופיו האישי של המידע המאוחסן בסמארטפון. הפגם הרביעי היה שהטלפון נפרץ על ידי חוקר שלא היה מיומן בזיהוי פלילי ממוחשב, בניגוד לצו בית המשפט. הפגם החמישי היה חיפוש נוסף בטלפון בשנת 2018 ללא צו בית משפט או מזכרים, שנערך במסגרת חקירה אחרת. הפגם השישי היה ניסיון נוסף לערוך חיפוש בטלפון ללא צו כחלק מניסיון להעתיק את תוכנו, והשביעי היה חדירה לטלפון כאשר התובע ידע שהדבר עלול לפגוע בשלמות הנתונים. הפגם השמיני היה הפעולה בנוגע לטלפון בשנת 2024, שמטרתה ושיטתה לא היו ברורות, והתשיעי היה החיפוש הבלתי חוקי הכללי בטלפון. ליקויים אלה נבחנו בהקשר של הנחיית פרקליט המדינה בדבר השלמת חקירות לאחר הגשת כתב אישום, וכן במסגרת ההשלכות המשפטיות של ראיות שהושגו באמצעות חיפוש בלתי חוקי. השופט החליט כי הבקשה אינה עומדת בתנאי ההנחיה, וכי די בפגמים כדי לדחות את הבקשה לצו חיפוש, שכן יש בכך כדי להכשיר למעשה את החיפושים הבלתי חוקיים הקודמים ולתמרץ התנהגות כזו מצד רשויות החקירה. יתר על כן, חומרת העבירות לא הייתה ברמה גבוהה, והיה צורך לשמור על זכותם של הנאשמים למשפט הוגן ולתקינות ההליך השיפוטי. לפיכך, דחה השופט את הבקשה לצו חיפוש והורה למחוק את הסעיף הרלוונטי מכתב האישום, ולהחליפו בכתב אישום מתוקן. ההכרעה בקבילות הראיות והשאלות הנובעות מהפגמים בחיפושים תישמר לסוף המשפט.