ע"א 5829-06-17

תקציר

עניינו של התיק בערעור על החלטה שהתקבלה בבית משפט השלום בעניין תביעת לשון הרע. המערער נטל כספים מקרן הפנסיה שלו ללא אישור קיבוץ, דבר שעורר מחלוקת סוערת. באסיפה כללית של הקיבוץ כינה המשיב לכאורה את המערער "גנב" ו"פושע מסוכן". המערער תבע בגין לשון הרע, אך בית משפט השלום דחה את התביעה, מה שהוביל את המערער לערער. השופט מסכם את הדינים החלים על לשון הרע ואת ארבעת שלבי פרשנות הביטויים במסגרת משפטית זו. הם קובעים כי לא ניתן להוכיח כי הביטוי "עבריין מסוכן" נאמר על ידי המשיב ולפיכך דוחים חלק זה של הערעור. באשר למילה "גנב" מסביר השופט כי יש לפרש אותה בהקשר שבו נאמרה - מפגש קיבוצי סוער על רקע סכסוך כספי. מסקנתם היא שאדם סביר היה מבין זאת כדעה או כהתרסה ולא כתיאור עובדתי, ולכן אין מדובר בלשון הרע. יתר על כן, הנסיבות מפחיתות באופן משמעותי את אופייה הפוגעני של המילה. עוד מוסיף השופט כי שגה בית משפט קמא בהגיעו למסקנה כי יסודות הגניבה הוכחו וכי קיים עניין ציבורי בשימוש במילה "גנב". הם ממליצים שלא להוציא צו להוצאות בערעור ומציעים להפחית את ההוצאות שנפסקו על ידי הערכאה הנמוכה יותר. הערעור נדחה, וההוצאות מופחתות ל-6,000 שקל.