ערר 1049/20

תקציר

פסק הדין נסוב סביב פרשנותם של סעיפים 8 לתכנית 3687 ו-2(19) לתקנות החריגה המהותית, והשלכותיהם על השאלה האם הוספת מרפסות מעבר לקווי הבניין מהווה סטייה משמעותית. בית המשפט קובע כי לשון הוראות אלה ברורה ומצביעה על כך שצמצום המרווחים הוא אכן סטייה מהותית. על פי הוראתה המתוקנת של תקנה 2(19), החלה על המקרה הנוכחי, הבקשה להקלה בקווי בניין באמצעות בנייה במרווחים נחשבת לחריגה משמעותית. בית המשפט מפרש את כוונת מנסחי התכנית כאוסרת במפורש על בנייה בפרקי זמן, ולכן סעיף 8 אינו מיותר. כמו כן, בית המשפט מקבל את עמדת הוועדה המקומית לפיה בניית מרפסות במרווחים חורגת באופן משמעותי מהוראות תכנית 3687. מסקנה זו מתבססת על סעיף היחס בין תכנית 3687 לתכנית 3770, הקובע כי הראשונה נותרה תקפה גם לאחר אישורה של האחרונה. בית המשפט מסכים גם עם פרשנות הוועדה המקומית לפיה סגירת מרפסות שירות והצמדת מרפסות מיטלטלין הופכות את השטח לאזור מרכזי, ובכך הופכות הוספת מרפסות כאלה ללא מקור זכויות לסטייה משמעותית לפי סעיף 151(ב) לחוק התכנון והבניה. לבסוף, בית המשפט מתייחס לטענת המערערת בדבר הפליה ביחס למקרים דומים, אך היא נדחית מאחר והנסיבות נבדלות. פסק הדין דוחה אפוא את הערר ללא צו בדבר הוצאות ומאשר את החלטת הוועדה.