דנ"א 8619/14

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פרי תביעה שהגישה היבואנית הרשמית של מוצרי טומי הילפיגר בישראל, חברת Sea & Shells Marketing Ltd. (סקאל), לצד טומי הילפיגר, נגד יבואנית מחסן 42 בע"מ, העוסקת ביבוא מקביל של מוצרי טומי הילפיגר. המשיבים הואשמו בהפרת סימן המסחר הרשום של טומי הילפיגר בישראל, גניבת עין ועשיית עושר ולא במשפט. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו קיבל חלקית את טענות התובעים, מצא את המשיבים אשמים בהפרת סימן המסחר ובביצוע עוולת התיאור הכוזב, והורה להם לשלם פיצויים בסך 457,000 ₪, לצד מספר צווי מניעה קבועים האוסרים עליהם להשתמש בסימן המסחר בהקשרים שונים. הן התובעים והן הנתבעים ערערו לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון, בפסק דין פה אחד, קיבל חלקית את ערעור הנתבעים (המשיבים) ודחה את ערעור התובעים (העותרים). בית המשפט הכיר בלגיטימיות של יבוא מקביל וקבע כי יש לגזור את ההגבלות על פעילותם של יבואנים מקבילים מזכויותיו של בעל סימן המסחר. נקבע כי חלק ממעשי המשיבים חרגו מגבולות ההתנהגות המקובלת, אך חלק ניכר מפעילותם לא חרג. בית המשפט מצא כי המשיבים הפרו את סימן המסחר בכך שעשו שימוש בשם "יבואן טומי הילפיגר מחסן" וביצעו את עוולת גניבת העין. עם זאת, בניגוד לפסק דינו של בית המשפט המחוזי, קבע בית המשפט העליון כי השימוש בצבעים הקשורים לטומי הילפיגר ושם המתחם שנבחר על ידי המשיבים אינו מהווה הפרת סימן מסחר. גם התביעה נדחתה מכוח חוק עשיית עושר. כתוצאה מכך, נקבע הפיצוי שנפסק לעותרים על 100,000 ₪, וצווי המניעה הקבועים שונו במידה פחותה מזו שקבע בית המשפט המחוזי. העותרים חויבו לשלם למשיבים הוצאות בסך 25,000 ₪. העותרים ביקשו לקיים דיון נוסף, שנדחה על ידי בית המשפט, בנימוק שפסק הדין התקבל פה אחד, וכי הסוגיות שהועלו בעתירה אינן בין המקרים הנדירים המצדיקים דיון נוסף. בית המשפט הדגיש כי פסק דינו מאזן בין זכויותיו של בעל סימן המסחר לבין האינטרס הציבורי בעידוד התחרות ובהפחתת המחירים לצרכן, וכי פסק הדין עולה בקנה אחד עם פסיקה קודמת, אשר רק פותחה והוחלה על נסיבותיו הספציפיות של המקרה. בית המשפט הגיע למסקנה כי פסק הדין אינו מצדיק דיון נוסף, וכי יש להותיר את העניין לפסיקות עתידיות כדי לבחון את האיזונים הקונקרטיים בכל מקרה.