רע"א 6861/22

תקציר

במקרה הנדון, בקשת רשות ערעור נדחתה בנוגע לשורה של פסקי דין שעניינם פרסומים מכפישים ברשתות החברתיות שפרסם המבקש נגד עובד בריאות הציבור. בתחילה הוציא בית משפט השלום בתל אביב-יפו צו מניעה למניעת פרסומים מכפישים נוספים כלפי משפחת המשיב, תוך הדגשה כי ההתנהגות מהווה איום בהטרדה לפי הדין הרלוונטי. בית המשפט הורה על הסרת פוסטים קודמים והגביל פרסומים עתידיים, תוך ראיית מעשיו של המבקש כאובססיביים שנועדו לשבש את שגרת חייו של המשיב. בית משפט השלום דחה את בקשותיו הנגדיות של המבקש, והגדיר אותן כפוגעניות ופרובוקטיביות, וגורר אחריהן קנס כספי. המבקש ערער על החלטה זו שהתמקדה בחופש הביטוי, אך בית המשפט המחוזי אישר את הקביעה הראשונית, וקבע כי ההתנהגות חרגה מהמותר והצדיקה את צו המניעה נגד פוסטים עתידיים. בניסיונו הנוסף של המבקש לערער נטען כי אין זה עולה בקנה אחד עם החלטות אחרות של בית המשפט; עם זאת, בית המשפט העליון דחה בקשה זו, בקובעו כי הבדלים עובדתיים ואופי ההטרדה מצדיקים פרשנויות משפטיות נפרדות. בית המשפט הבהיר את ההבחנה בין דיני לשון הרע לבין מניעת הטרדה, וציין כי ביטויים הפוגעים בפרטיותו ובשלוות חייו של אדם נופלים תחת האחרון, תוך הדגשת התמקדותו של החוק במניעת נזקים עתידיים. בסופו של דבר, לא הוטל עיצום כספי נוסף בשל סנקציות קיימות מפסקי דין קודמים.