ת"א 63620-04-21

תקציר

הנתבעת במקרה זה הגישה תלונה נגד התובעים במשטרת ישראל, בטענה כי גזלו כספים מוועד הבית בבניין מגוריהם. לאחר מכן הגישו התובעים תביעה נגדית, בטענה כי פעולת הנתבע מהווה לשון הרע. השופט פסק לטובת הנתבע וקבע כי התלונה אמנם מהווה לשון הרע, אך הנתבע פעל בתום לב ולכן הוא מוגן לפי סעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע (תשכ"ה-1965). השופטת קיבלה את טענת הנתבעת כי התובעים לא טיפלו כראוי בכספי ועד הבית, וכי התנהלותם מעוררת חשד סביר. עוד ציינה השופטת כי הנאשם לא פרסם או הפיץ את התלונה מעבר להגשתה למשטרה, וכי מעשיו נבעו מרצון לברר את המצב בנוגע לכספי הוועדה. עוד קבעה השופטת כי התובעים לא הוכיחו את תביעתם שכנגד, בה נטען כי מעשיו של הנתבע היוו התנהגות נגישה, התנכלות ושיבוש הליכי משפט. התביעה שכנגד נקבעה כחסרת שחר, והתובעים חויבו לשלם לנתבע הוצאות בסך 10,000 ₪ בתוך 30 יום. לסיכום, קבעה השופטת כי תלונת הנתבע במשטרה היא לשון הרע, אך הגנת תום הלב חוסכת עליו, ועל כן נדחתה תביעת התובעים. גם התביעה שכנגד נדחתה, והתובעים חויבו לשאת בהוצאות המשפט של הנתבעת.