תו"ב 44304-09-19

תקציר

הכרעת הדין דנה בעניינם של ארבעה נאשמים שהואשמו בשימוש בלתי חוקי במקרקעין. נאשמים 2 ו-3 שכרו דירה מנתבעים 1 ו-4 למגורים. על פי החוק, אין לחייב דיירים בגין שימוש בלתי חוקי בנכס מגורים. השופט מסיק כי הדירה שימשה מעת לעת בשבתות ובחגים אך לא הייתה מגורי קבע, ומאחר שהנתבעים 2 ו-3 היו דיירים, לא ניתן לחייבם. אשר לנאשמים 1 ו-4, השופט קובע כי קיים ספק סביר באשר לאחריותם הפלילית. הנתבעת הראשונה היא עמותה שהסבה לכאורה חלק מהבניין לדירת מגורים, ואילו הנתבעת הרביעית היא היזם שבנה את בית הכנסת וחתם על הסכם שכירות. עם זאת, אין כל ראיה לכך שהעמותה שלטה בקרקע או שהסכם השכירות היה בעל תוקף משפטי. מאחר שהשימוש בדירה על ידי נאשמים 2 ו-3 אינו יכול להיחשב כשימוש אסור, השופט זוכה את שני הנאשמים 1 ו-4 מחמת ספק סביר.