ת"א 16061-06-17

תקציר

השופט החליט לפסוק לטובת התובע (התובע) במחלוקת על תשלום דמי שימוש בקרקע. הנתבע (הנתבע) חויב לשלם לתובע סך של 305,185 ₪, המהווים 95% מסך הסכום הנתבע, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית סטטוטורית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל, בתוך 45 ימים מיום קבלת פסק הדין. סכום זה מחושב על סמך חוות דעתו של השמאי מטעם התובע, אותה החליט השופט לקבל. כמו כן, השופט הורה לנתבעת לשלם הן לתובע והן לצד השלישי (העירייה) הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 23,000 ₪ כל אחד בתוך 45 יום מיום קבלת פסק הדין. השופט קיבל את הערכת שמאי התובע לגבי שווי הקרקע, ומצא את טענות הנתבע בלתי משכנעות. שטח שימושי הקרקע נקבע על כ-15 מ"ר, כאשר השופט צמצם אותו ב-5% ל-14.25 מ"ר כדי להסביר היעדר מדידה מדויקת על ידי מודד. תקופת השימוש בקרקע נקבעה ל-20 שנה, והנתבע חויב בתשלום דמי שימוש בגין שבע שנים שקדמו להגשת התביעה. עוד קבעה השופטת כי התובעת זכאית לדמי שימוש עבור התקופה שלאחר הגשת התביעה ועד להפסקת השימוש בפועל, למרות שהתובעת נמנעה מלתבוע שכר טרחה זה במפורש בכתב התביעה. שכר הטרחה של תקופה זו ישולם באופן יחסי. השופט דחה את הודעת הצד השלישי של הנתבע, וטען כי העירייה אפשרה לו לתפוס את הקרקע או התחייבה לכך הבטחה שלטונית. השופט קבע כי ההיתרים שקיבל הנתבע לרוכלות אינם מקנים לו כל זכות בקרקע, והבנתו את המצב, אם אכן כך היה, אינה מזכה אותו להמשיך ולהחזיק בקרקע מבלי לשלם עבורה. בנוסף, השופטת לא מצאה כל הצדקה לטענות הנתבעת בנוגע לייעוד הקרקע או לנתונים ההשוואתיים בהם השתמש שמאי התובעת. על הנתבע לפנות את הקרקע ולשלם את הסכומים הנקובים בתוך פרק הזמן הנתון או לשאת בתוצאות נוספות. זה כל פסק הדין.