ת"א 74006-12-20

תקציר

השופט קבע כי טענת התובעים, דיין, לבעלות בזכויות בחברה על בסיס הסכם מכר עם חסן משנת 2019, מתקבלת. הנתבעים, שמכרו את החברה לחסן בשנת 1996, לא הצליחו לטעון כי הסכם המכר עם חסן בוטל בשל אי תשלום. השופטת הדגישה כי ביטול חוזה מחייב הודעת ביטול, אותה לא מסרו הנתבעים. יתר על כן, רישום הערת אזהרה לטובת חסן בשנת 2008, כמו גם חוסר המעש של הנתבעים במשך שנים, הצביעו על קבלתם את הסכם המכר ותוקפו. השופט דחה גם את טענת הנתבעים כי רכשו את המשרד מחסן בשנת 2009, שכן החברה לא נכללה בהסכם המכר. השופט הכריז על דיין כבעלים של החברה והורה לנתבעים לספק לדיין את המסמכים הדרושים לרישום. בנוסף, חויבו הנתבעים לשלם את הוצאות המשפט של התובעים. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים וניתן ביום 14.1.2025.