בש"פ 4109/13

תקציר

בפסק דין זה בוחן בית המשפט ומכריע ביסודיות בערעורי המערער והמשיב בנוגע לגישה לחומרים ספציפיים לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, שעניינו זכותו של הנאשם לעיין בחומרי חקירה שאינם בידי התביעה. בית המשפט מעדיף פרשנות מקיפה של "חומר חקירה" כדי להבטיח שלנאשם תהיה ההזדמנות הטובה ביותר להכין הגנה, ומדגיש כי חומרים לא צריכים להיות קשורים ישירות לאישומים כדי להיחשב רלוונטיים. עם זאת, בית המשפט שב ומדגיש כי אין די בתקווה ספקולטיבית גרידא כי החומרים המבוקשים עשויים לסייע להגנה; יש להוכיח קשר אמיתי כדי למנוע "מסע דיג". בערעורו של המערער מצדד בית המשפט במערער וקובע כי החומרים שביקש המשיב, לרבות קלסרים להפרעות, דוחות 80 וכרטיס הנהלת החשבונות של רוטשטיין, אינם מהווים "חומר חקירה" הכרחי כהגדרתו בחוק. בקשות אלה חסרות רלוונטיות קונקרטית להגנה ומציבות גם חששות לפרטיות של צדדים שלישיים, ובכך גוברות על זכות העיון של ההגנה. לפיכך, בית המשפט מוצא כי בקשות אלה אינן ראויות למסעות דיג. מנגד, ערעורו של המשיב, שביקש נתונים נרחבים כגון מסמכי פיטורים ותדפיסי חשבונות, נדחה אף הוא. בית המשפט מדגיש כי גם בקשות אלה אינן מצליחות לבסס רלוונטיות משמעותית להגנה, ולעתים קרובות נשענות על טענות ספקולטיביות ולא ממוקדות. בנוסף, צוינו חששות לפרטיות בנוגע למידע על עובדים. עם זאת, בית המשפט סבור כי אין בפסקי דין אלה כדי למנוע מהמשיב להגיש בקשות ספציפיות נוספות במהלך המשפט לפי סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי, ככל שיתעוררו צרכים קונקרטיים יותר לחומרים. אשר על כן, ערעורו של המערער מתקבל, תוך שהוא הופך את קביעותיו של בית משפט קמא בסוגיות אלה, בעוד ערעורו של המשיב נדחה.